בשישי דפ' ויגש נאמר שהקב"ה הבטיח ליעקב "אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם", ובודאי שהקב"ה מקיים הבטחתו זו גם כשעדיין נמצאים בגלות מצרים, ובקרוב ממש נזכה לקיום היעוד "קהל גדול שובו הנה" – לארצנו הק'. ויש לזרז את כ"ז ע"י נתינת הצדקה של כאו"א. ובנוגע לפועל: להזדרז למסור כסף לצדקה בצירוף פתק עם השם ושם האם ע"מ להזכירם עה"צ, וכ"א יכול לכתוב בו כל מה שרוצה (בלי להתבייש אם מישהו יקרא א"ז), שה"ז באופן שכותב להקב"ה ע"י נשיא דורנו, ועד"ז יעשו בכל מקום שנמצא שם "בית החיים" שנטמן שם גדול בישראל, כידוע שכל "בתי החיים" קשורים זב"ז, ולהוסיף בעשיית "בית חיים" לנשמות בגופים – בתי תורה, בתי תפלה ובתי גמ"ח. ועוד.

שיחת יום ד' דפ' ויגש, ו' טבת ה'תשמ"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-12-2025

Shishi of parashas Vayigash states that Hashem promised Yaakov, “…Do not be afraid to go down to Egypt, for I will make you into a great nation there.” Hashem surely fulfills this promise even while we are still in exile in Egypt, and very soon, “A great assembly they will return here,” to our Holy Land, which will be hastened by every individual giving tzedakah. Practically speaking, whoever hasn’t yet done so should promptly submit their tzedakah along with a note containing their name and mother’s name, to be placed at the Ohel. Since I won’t be reading the notes, one can write whatever they wish without being embarrassed; it is like writing to Hashem through the Nasi of our generation. The same should be done anywhere where there is a cemetery (“beis hachayim”) in which there is a tzaddik buried, because all the cemeteries are interconnected etc. And we should increase in creating “batei hachayim” (“houses of life”) for the living, for souls in bodies – houses of Torah, tefillah, and gemilus chassadim etc.

Excerpt from sichah of Wednesday, parashas Vayigash, 6 Teves 5747

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-12-2025

לזכות ר' ארי'ה בן לאה אורית שי' ליום ההולדת שלו ז' טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
ולע"נ ר' יעקב ב"ר שמואל ע"ה ליום היארצייט שלו ז' טבת. ת.נ.צ.ב.ה.

א) הכוונה בהכרזת "דידן נצח" היא הנצחון ד"דידן" – כ"ק מו"ח אדמו"ר! ב) מקור בתורה להכרזת "דידן נצח": איתא במדרש (ויק"ר) "מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהי' יושב ושונה על פתח מעין, אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן א"ל . . תהון ידעין דהא רוח ביש בעי למישרא הכא . . אזיל ואסהיד בבני מתא ואמור להון . . יפקון הכא למחר . . ואמרו דידן נצח דידן נצח ולא עלון מן תמן עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא". וההוראה: כאשר היצ"ט אומר שצריך לקיים את דברי נשיא דורנו והיצה"ר מתחיל לבלבל וכו' הנה ע"י ההתאספות של כמה מבנ"י שצועקים "דידן נצח" כדבעי, כרצון נשיא דורנו, מנצחים את הרע וכו'. וזהו, גירוש הרע, הבחינה שאכן "דידן נצח"!

משיחת אור ליום ג' פ' ויחי, י"ב טבת, תהא זו שנת משיח, סיום "שבעת ימי המילואים" ל"דידן נצח"

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-12-2025

(a) The expression “didan notzach” (“victory is ours”) refers to the victory of the Rebbe, my father-in-law. (b) The source in Torah for proclaiming didan notzach is a story of the Midrash in Vayikra Rabbah: An Amora was approached by a good spirit that guarded the local river. The good spirit told the Amora that there was an evil spirit who intended to wrest control of the river and make trouble for the Jews who came to use it. The good spirit instructed the sage to gather the townspeople at the river, and that when the good spirit alerts them that the good spirit is approaching, they should cry out, “Didan notzach.” When the people did so, a drop of blood appeared on the face of the water, showing their victory over the evil spirit. The lesson is that when the yetzer tov says to listen to the Nasi of our generation, and the yetzer hara begins to argue and confuse and distract, etc., the yetzer hara is driven away when Jews gather and cry out, “Didan notzach” properly, the way the Nasi of our generation wishes. And this is the proof that indeed “We have been victorious” – when the yetzer hara is driven away.

Excerpt from sichah of Monday night, parashas Vayechi, 12 Teves, 5747 – one week after the victory of Didan Notzach, 5 Teves

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-12-2025

לע"נ מרת הינדא בת ר' יעקב ע"ה צירקוס ליום היארצייט שלה ה' טבת. ת.נ.צ.ב.ה.

הוראה ממ"ש בתחילת רביעי דפ' ויגש, שיעקב, לאחרי שראה את "העגלות אשר שלח יוסף" ‏–‏ את הסימן "במה היו עוסק כשפירש ממנו – בפרשת עגלה ערופה", אמר "עוד יוסף בני חי": שגם בגלות נמצא כל יהודי במצב של "יוסף בני חי" בתורת חיים ומצוותי' עליהם נאמר "וחי בהם", וכפירוש המגיד בזה שע"י שיהודי מקיים מצוה ה"ה מחי' את המצוה! ובפשטות: אפי' תפילין כשירות שיש בהם שם הוי' כו"כ פעמים, והם בקדושתן גם כשמונחות על השולחן וכו', אי"ז מגיע לקדושת וחיות התפילין כאשר יהודי מקיים בהם בפועל מצות תפילין! וזוהי גם ההוראה ממ"ש בסיום השיעור ש"ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו" התאפשר רק לאחר שיוכבד נולדה "בין החומות": אפי' תינוקת קטנה של בנ"י משלימה את המספר "שבעים נפש" כדי שבנ"י יוכלו להיכנס למצרים, כי ברגע שנולדה יורשת את כל התומ"צ, כולל את הכח להיות "יוסף בני חי" גם במצרים, וכבר בכניסה למצרים דאג הקב"ה שתוולד יוכבד שממנה יצאה בתי כהונה לוי ומלכות ("ויתן להם בתים") בזכות זה ש"ותחיין את הילדים" גם במצרים וכו'.

משיחת יום ד' פ' ויגש, מוצאי "זאת חנוכה" ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-12-2025

The beginning of revi’i of parashas Vayigash states that when Yaakov saw the wagons Yosef had sent (an allusion to the eglah arufah, the subject Yaakov and Yosef had last studied together before Yosef's disappearance), he said, “My son Yosef is still alive.” Even in exile, it is true of every Jew that “Yosef my son is alive,” with the Torah of life and its mitzvos, of which it says, “and you shall live by them”; as the Maggid explains, when a Jew does a mitzvah, he makes the mitzvah come alive. For example, even kosher tefillin, which contain Hashem’s Name many times and which are holy even when they are lying on the table etc., do not possess the holiness and vitality that tefillin attain when a Jew actually puts them on and does the mitzvah of tefillin with them. This is also the lesson from the conclusion of this aliyah: Yaakov and all his offspring were only able to come to Egypt after Yocheved was born “between the walls.” Meaning, a baby Jewish girl, simply by being born, completes the count of “seventy souls,” making it possible for the Jewish people to enter Egypt, because the moment she is born, she inherits the entire Torah and its mitzvos, including this power that “Yosef my son is alive” even in Egypt. Already at the moment the Jewish people entered Egypt, Hashem ensured the birth of Yocheved, from whom emerged the houses of the Kohanim, Levi’im, and the kings (“He made houses for them”), in the merit of having “kept the boys alive” in Egypt etc.

Excerpt from sichah of Wednesday, parashas Vayigash, Motzaei Zos Chanukah 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-12-2025