Showing results by narrator "יואב יפת" in All Categories

זוכה פרס ספיר 2003 ספרו של אמיר גוטפרוינד – מחבר הרומן עטור השבחים שואה שלנו – נע בין אחוזות כפריות בצרפת לבין עליות גג בתל אביב; בין נַפָּח המתגלה כגאון קולינרי...

מדוע חסרי חוש הומור ממשיכים לספר בדיחות לא מצחיקות? האם השמעת מוזיקה קלסית אכן מסייעת להתפתחות תינוקות? מדוע רזים וגבוהים משתכרים יותר? האם אפשר להזיז שולחן בכוח...

למי יש סיכוי טוב יותר להיות יזם מוצלח? האם נשים הן משקיעות טובות יותר מגברים? האם משתלם לתת אמון? מדוע בנים בכורים אינם אוהבים להסתכן? האם מיליונרים הם קודם קמצנים...

בשישי בבוקר, 27 בנובמבר 2015, עוד חיכו לאמיר כמה שאלות עריכה, נגיעות אחרונות לפני ש"הר האושר" יורד לדפוס. בשישי בלילה אמיר מת. המטוטלת נעה מיֵש לאֵין. איש לא יוכל עוד...

"אין דבר - טוב למות בעד ארצנו" - אמר הקצין הפצוע ועצם את עיניו לנצח. הלילה היה אפל, אך להבות האש שעלו מתל-חי צבעו באדום את השמים הקודרים. מילים אלו של הגיבור הגידם יוסף...

האישה שהוא אוהב עזבה אותו. שותפיו לעבודה השליכו אותו מחברת ההיי־טק שהוא עצמו הקים. כבר שנתיים הוא שקוע במאבק מגוחך לשמור את סודותיו מפני הפסיכולוג שלו, שאליו הוא...

טלי כועסת היום ולא מוכנה לשבת עם כל המשפחה בארוחה אצל סבתא. "אני קיפודה," היא אומרת ומתכדרת מתחת לשלחן. כולם מתחננים שתצא, אבל כלום לא עוזר... עד ששירה, בת הדודה של טלי...

זה לא ספר מתח. אבל יש בו גופת אישה יפהפייה שמתגלה כבר בפרק הראשון בחורבה בדרום תל אביב. ומצטברות בו במהרה עוד זירות פשע משונות במיוחד, מעוטרות בכתובות גרפיטי...

זוכה פרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם 2015 בכפר קטן בגבול הצפון מנהלים יורי ואביגיל גרין חיים שלווים. פחות או יותר. הוא חקלאי, היא מנהלת את עסק הצימרים המשפחתי...

מה יציב יותר, נישואי אהבה או נישואי הסדר? האם צרכנים ירוקים יהיו גם נדיבים יותר לקבצן שמולם? מדוע אנו משקרים יותר בחושך? האם דיכאוניים הם משקיעים טובים יותר? האם...

זוכה פרס הספר הטוב של ניו אינגלנד לשנת 2019 לזמן קצר יש בנו קסם הוא מכתב מבן לאמו שאינה יודעת לקרוא. הוא נכתב כשהמחבר, "כלב קטן", היה בשנות העשרים המאוחרות לחייו, וחושף היסטוריה משפחתית שהחלה לפני שנולד – היסטוריה שנטועה בווייטנאם ומשמשת פתח לחלקים בחייו שאמו לא ידעה מעולם, כשהכול מוביל לתגלית בלתי נשכחת. הספר הוא עדות לאהבה הטעונה אך הוודאית בין אם יחידנית לבנה, ויש בו גם התחקות כנה להחריד אחר גזע, מעמד, גבריות ואהבה ראשונה. הספר שואל שאלות שעומדות במרכז ההוויה האמריקאית, ושקוע כמוה בהתמכרות, אלימות וטראומה, אבל גם מלוּוה בחמלה ועדינות.

בחורף של שנת 1959 עולמו של שמואל אַש הצעיר מתהפך עליו: חברתו עוזבת אותו, הוריו פושטים רגל, והוא נאלץ לקטוע את לימודיו באוניברסיטה. לאחר ייאוש הוא מוצא לו מפלט ופרנסה בבית אבן ירושלמי נושן, ששָׁם עליו לשמש איש שיחה לזקן נכה ושנון. כשהוא מגיע לביתו החדש פוגש שמואל אישה יפה ומושכת ושמה עתליה אברבנאל, המבוגרת ממנו כמעט פי שניים, והיא רומזת לו שמוטב שלא יתאהב בה, פן יסולק מן המקום כמו קודמיו.

אמר שיחכה בתשע מתחת לעץ החרוב. אולי טעיתי בשעה. אולי טעיתי בחרוב. בהוראות שקיבלתי בטלפון נאמר שביער יש דרך אל הכפר. וכבר כמעט שעה אני סובב ותועה כאן, ואי-שם בלב היער יש כפר שאיננו, ובכפר אנשים שאני הולך לבקרם משום שהם אינם. ואל הכפר הנעלם מוליכות דרכים הרבה, והפז'ו שלי, שכבר איננו עול-דרכים, מיטלטל ונזרק מבור למהמורה, מכף לקלע...

לא היו לזה סימנים מבשרים, שום התראה מוקדמת: יום אחד הוא פשוט הופיע בשיכון, והעולם השתנה. קראו לו יורם, היו לו עיניים בלי צבע וכישרון נדיר לצרות, והוא ליכד סביבו ארבעה חברים שיישארו יחד תמיד. או שלא. כי לפעמים ההיסטוריה בורחת מן המסלול שהותווה לה, כמו כלב שהשתחרר מרצועה. בשבילה גיבורים עפים הוא סיפורה של קבוצת ילדים משיכון פועלים בחיפה - י

העיתונאי ליאון אברמוביץ' בהחלט לא התכוון להגר לארץ ישראל. אבל בשנת 1922, ארבע שנים אחרי שנשלח מאירופה היפה והשלגית לסקר את חיי החלוצים בפלסטינה, התברר לו כי העורך ששיגר אותו למשימה הז את נמלט עם חצי מהונו של העיתון, וכי הוא עצמו נשכח כאן, בשממה המובטחת.

מאז ראה אור לראשונה, בשנת 2000, תואר שואה שלנו על ידי המבקרים כהישג ספרותי נדיר וכחוויית קריאה מפעימה בעוצמתה. שואה שלנו מסופר מבעד לעיניהם של צמד ילדים ישראלים. זהו ספר שבורא עולם, ובה בעת מתעד אותו; זהו ספר שגיבוריו – ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים – מצטלבים בו למסע היזכרות חושפני ועוצר נשימה. זהו ספר רציני ומצחיק ומלא דמיון – והכול עד דמעות. וזהו גם ספר – ובזה כישרונו העצום של גוטפרוינד – שמצליח לא רק להכניס את הקורא אל תוך הבלתי-נתפס, אלא גם לכבול אותו שם, ולו לרגע, ואז לחלצו חזרה.