יש משהו מרתק באנשים שלא מוכנים לקבל את הגבולות של התקופה שלהם.

בתחילת המאה ה־16 העולם עדיין לא היה ברור. המפות היו חלקיות, האוקיינוסים מלאי סימני שאלה, והמרחקים עצומים ומאיימים.

ובתוך המציאות הזאת קם אדם אחד, פרדיננד מגלן, והחליט שיש דרך אחרת.

לא להקיף את העולם בשביל תהילה.

לא לשבור שיא.

אלא למצוא מעבר.

הפורטוגלים שלטו בדרך המזרחית אל איי התבלינים סביב אפריקה. מגלן, שעבר לשרת את הכתר הספרדי, האמין שאפשר להגיע לשם דווקא מערבה. למצוא מעבר נסתר בדרום אמריקה, ולפתוח שער אל אוקיינוס שלא הופיע באמת על המפות.

זו הייתה מחשבה כמעט חצופה. בלי ודאות, בלי הוכחות, רק אמונה עיקשת שהעולם גדול יותר ממה שחושבים.

אבל יש רגעים בהיסטוריה שבהם אדם אחד מחליט ללכת עד הקצה. לא עוד מסע, לא עוד גילוי, אלא הימור מוחלט על הבלתי נודע.

סטפן צוויג, בספרו על מגלן, לא מספר רק על מסע ימי. הוא מספר על אובססיה, על עקשנות, על אדם שמסרב לעצור גם כשהצוות מתמרד, כשהרעב מכרסם וכשהאופק נבלע בערפל.

מגלן עצמו לא חזר הביתה. אבל המסע שלו שינה את תפיסת העולם לנצח.

בפרק הזה של “לטייל בקלילות” נצא בעקבות החיפוש הזה. לא אחרי תהילה, אלא אחרי דרך.

וכדי לצאת למסע הזה אני מארח היום את גילי חסקין, מטייל, מדריך אגדי או מיתולוגי אם תרצו וגם חוקר תרבויות שמקדיש שנים לחקר מסעות גדולים בהיסטוריה. יחד איתו ננסה להבין מי היה פרדיננד מגלן, מה באמת קרה במסע המטורף הזה, ואיך חיפוש אחד אחרי מעבר נסתר הפך למסע ששינה את העולם.

האתר של גילי חסקין - בקישור כאן

יש משהו בקירבה לעשורים עגולים של גיל שמוציא מאיתנו אתגרים לא צפויים. אריאל ליברמן, לא פריק של טרקים, בעל היסטוריה ממוצעת ביותר בתחום הטיילות - מצא את עצמו בלב המלחמה, מפלס את דרכו לעבר אתגר גיל 60.

בלי יומרות, בלי הכנות עצומות, בלי ציוד מאד מושקע הוא תיכנן כמו מתוך חלום את הדרך שלו אל שביל האפלאצ׳ים - השביל המועדף פחות משלושת השבילים הארוכים באמריקה.

אריאל לא התייחס לזה כטיול אלא קודם כל כאתגר אמיתי. כשהוא הגיע פתאום לנקודת היציאה - הוא אפילו לא היה בטוח שזה באמת קרה לו. מה פתאום עכשיו מסע של 5 חודשים?

במשך תקופת המסע הוא היה מפרסם תמונה פה, תמונה שם וממעט מאד במילים. תמיד הראש המחייך שלו עם עוד נקודת ציון במספרים. בלי הרבה מילים. כך הכרתי אותו. כשהוא חזר מהשביל המילים הכתובות החלו לצאת ממנו וכך גיליתי שיש לו סיפור לספר. בשיחה בינינו למדתי ששביל האפלאצ׳ים מוקף בקהילה אדירה שמהווה את לב השביל. התמיכה של מטיילים אחד בשני ושל הסביבה המקומית במטיילי השביל - היא אדירה וייחודית כל כך לארצות הברית. מה גילה אריאל על עצמו ועל הדרך שלו בהליכה של חודשים ארוכים?

152 ימים של מסע והם מתועדים יום אחרי יום בערוץ היו טיוב של אריאל

מוזמנים להציץ גם שם

https://www.youtube.com/@flounderoutofwater

פרק 70 של לטייל בקלילות, גם אנחנו סוגרים עשור של פרקים על סיפורי מסעות - הנה הפרק החדש יוצא לדרך

תמיד נחמד להציג את המסעות מהצד הכיפי או ההרפתקני שלהם. זה מייצר סיפור טוב. אבל הסיבה שרובנו יוצא למסעות היא גם הסיבה שאפשר להפוך את העולם הזה לכלי טיפולי מצוין. השימוש במסעות כדי לייצר סביבה ייחודית המעניקה לצעירים כלים לחיים דרך האתגרים אותם הם חווים, הולכת והופכת נפוצה יותר.

הסיבה שכל כך הרבה אנשים נמשכים וגם חוזרים לחווית המסעות היא תהליך שהנפש שלהם עוברת. אנחנו מנתקים את עצמנו מיומיום, משגרה ויוצאים למרחבים של טבע, משהו ב"תבשיל" הזה פועל עלינו ומוציא אל פני השטח המון תחושות, רובן טובות. זה סוג של סם אם תירצו, לאוו דווקא בקטע ההתמכרותי, אלא ברמת ה-High שהוא מכניס אותנו. כבר עשרות שנים שהסם הזה, או אולי התרופה, משמש בדרכים שונות למטרות טיפוליות - הגישה הזאת, Adventure therapy, היא כלי אדיר שעושה טוב לבניית חוסן ומסוגלות וגם להקניית כלים לחיים לנוער בסיכון.רועי מנדל גילה שהרצון לשלב מסעות בחייו, הוא הרבה יותר מ"סתם" לצאת לעוד טרק. הוא בחר לעזוב את עולם הטק המנצנץ ומשרה נחשקת באמדוקס ולדלג אל השטח, שם כיוון את עצמו להובלת מסגרות שונות ובניית מומחיות בתחום הטיפול בשטח. המסע הוביל אותו לפינות חדשות שאיפשרו לו כנראה להגשים סוג של יעוד. בדרך הוא עושה טוב להרבה צעירים וגם לעצמו.

אחת המנטרות שאנחנו חוזרים עליה לא מעט היא ״בטרק הדברים מסתדרים״. אם תישאלו את ג׳ייסון טסלר הוא יגיד שזה לא רק בטרק, איכשהו החיים מסתדרים.

אבל לא סתם. הם מסתדרים באוסף לא מתוכנן של התרחשויות. לא סתם המשפט שאני שומע מג׳ייסון הכי הרבה במהלך הזמן שניפגשנו הוא ״אבל אני ממש לא תכננתי שככה הדברים ילכו״.

שום דבר לא מתוכנן אצל ג׳ייסון אבל זה סיפור מדהים על איך הובילו אותו החיים בדרך לא מתוכננת לאינספור אירועים שמהותם חופש מוחלט ובחירה בחיים של נדודים ואי וודאות.

העוגן של ג׳ייסון ומה שהניע אותו לספר את הסיפור שלו הוא ״חוג אלעד״ המיתולוגי. התארגנות יחודית של אנשים שהולכים, והולכים רחוק. דרך המפגש שלו עם אותו חוג, ג׳ייסון גילה את ההליכה, גילה את חווית הלבד וגילה שהחופש נמצא במרחק החלטה בלבד.

אצל ג׳ייסון דבר מוביל לדבר ושום דבר לא באמת מוביל לדבר הבא. זהו אוסף של סיפורים שכנראה לא נגענו בקצהו, אבל גם מה ששמעתי ממנו מרגש עד מאד והופך את החוויה שלו למסר חיובי שרוצה להגיד לכם דבר אחד - תתחילו ומשם הדברים יקרו מעצמם.

קישור לחוג אלעד https://www.hugelad.com/

איך אפשר להציג את בועז לנגפורד?

כשמסתכלים על הרפרטואר שלו, קשה להאמין שמדובר רק ב-38 שנה. מגוון הפעילות שלו הוא עצום.

לפני אי אלו שנים הוא הגיע במקרה, כגיבוי חירום, להדריך מסע שהיה מרגש בשבילי, אל פיסגת ג'בל ראם.

הוא השאיר בי רושם חזק אבל עם השנים קצת קשה לזכור מה עמד מאחורי הרושם הזה.

בשיחה של שעה הכל חזר אלי בבום.

בועז הוא מספר סיפורים מחונן, יש לו עברית נדירה וידע כל כך עצום. תוך כדי שיחה למדתי מה המקור לכל זה, איך הכל התחבר באישיות כל כך מיוחדת.

בועז הוא אדם שכוח פנימי גורם לו להעמיק עוד ועוד בשטח והוא לא מצליח להרגע אלא אם מלאכת המחקר שלמה.

זה מה שהפך אותו לגיאולוג, המסיים בקרוב את הדוקטורט שלו, מערן מחונן ופשוט איש אשכולות.

שעה קסומה שהיה קשה להתנתק ממנה.

למה ויתר בועז על נסיעה לגיאורגיה ברגע האחרון?

איך ניגשים למחקר קניונים בארץ זרה?

למה היה צריך לחלץ את עצמו עם רגל שבורה בקניון נידח?

איך קניון באורך קילומטר אחד הופך למסע הישרדות אמיתי?

מה מגלים כשדוחפים ידיים לקירות של מערה?

עוד ועוד סיפורים שקלחו להם בצורה כל כך מרתקת.

ירון צרפתי יוצא ממש עוד מעט לאתגר ענק של 66 יום בניו זילנד. תיכף תישמעו איך ומה. ב-4 בינואר 2026 יעלה ירון לטיסה ארוכה לניו זילנד. יומיים אחרי, באמצעות טיסת פנים ומונית הוא יעמוד בנקודה הצפונית ביותר במדינת האיים הדרומית הזאת ויתחיל את מסעו הארוך דרומה, מסע שימתח על פני יותר מ-3000 ק"מ. ביום הראשון הוא יצעד או ירוץ כ-12 ק"מ אבל כל מה שיבוא לאחר מכן לא יהיה קרוב אפילו ליום הקליל הזה.

החלטנו להיפגש קודם היציאה ולדבר על ההכנות שלפני, ההיערכות, המחשבות והחששות. השאיפה היא שכשיחזור ירון מהמסע שלו ניפגש ונסכם את החוויה, נסגור את המעגל בראיה לאחור, בעקבות הפרק ש"לפני".

מה שקרה במהלך הפרק היה קצת מפתיע מבחינתי. כאחד שדבק ומאמין בהצטיידות הנכונה, בהיכרות של הציוד לפרטי פרטים והתאמה מדויקת של ציוד לאתגר, עמד מולי אדם שלא זוכר את שם היצרן של מרבית הפריטים שלו, בטח לא את משקלם המדויק וגם לא פרמטרים חשובים נוספים. מודה שהייתי קצת בהלם בהתחלה.

אחרי ההקלטה והזמן שעבר עד העריכה חשבתי לא מעט על ירון והדרך שלו. הוא מגיע ללא ניסיון משמעותי במסעות בדד רגליים, בטח לא כאלה בסדר גודל כזה, הוא בעצמו מעיד "אני פוחד פחד מוות", אבל באותה נשימה גם אומר שהכי קל זה לא לעשות.

ירון מעביר בעיני את הרוח האמיתית של יציאה למסעות, בטח מסעות בדד. הקבלה של אי הוודאות, ההליכה קדימה למרות החשש ואמונה טובה ושקטה בעצמך וב"למה שלך". בסופו של דבר המנוע האמיתי למסעות ארוכים הוא אתה עצמך, לא הציוד שלך ולא התפאורה מסביב. הציוד חשוב, ויכול להיות ההבדל בין חוויה טובה לכזאת פחות טובה. במקומות מסויימים בעולם זה גם יכול להיות הבדל של חיים ומוות. אבל, זאת הזדמנות יפה להעמיד במבחן את הפרופורציה בין רוח האדם והמניע הפנימי שלו להצטיידות ולניתוח המדוקדק של הפריטים שיש לקחת לדרך.

למרות שלל העיצות והמידע שהעברתי לו, גם אחרי ההקלטה, נראה שירון יוצא לדרך בדיוק עם מה שהתכוון בלי לזוז ימינה ושמאלה. יש לו את הדרך שלו ולשמחתי, לפחות לפי התכנון שלנו, אנחנו נשב יחד גם אחרי שיחזור. נבין מה עבד טוב ומה לא עבד ואולי נקבל תשובה מוחלטת לשאלה - מה הדבר שהכי נדרש כשאתה יוצא לדרך ארוכה ומאתגרת שכזאת.

קישורים:

מעקב בלייב אחרי ירון באפליקציה FarOut

אתר השביל בניו זילנד

קישור לאפליקציה הרשמית של השביל

פרויקט הפסגות של קיליאן ג׳ורנט שהזכרנו בשיחה

סביר שלא ידעתם שהקנצ׳אנג׳נגה הוא ההר השלישי בגובהו בעולם. העובדה היא שזה לא משנה, הטרק אל הבייס קאמפס שלו הוא נידח, רחוק ולא נוח להגעה אבל הוא בהחלט טרק ייחודי ומלא את כל פלאי נפאל - נהרות אדירים, יערות גשם וכמובן פסגות עצומות מכוסות לבן. יוני ברון היה ההשראה שלי לצאת לטרק המדהים והארוך הזה - כעת, משחזרתי, זאת הזדמנות מעולה לשבת עם יוני שנסע בעונה אחרת, להשוות רשמים ולחזור לדבר על טרקים בנפאל ועל הקנצ׳אנג׳נגה בפרט.

קישור לסוכנות המומלצת שלנו לטיול בנפאל - The Great Adventure Treks

הפרק הזה הוא זווית אחרת. משהו שהתחיל בנקודה אישית - ה-Cairngorms הוא פאר הטבע הסקוטי, איזור עצום שהוא רק טבע פראי, חופשי, בעל עושר של פלאים והפתעות. הזדמנויות השיטוט שם, כפי שמאפשרת תרבות הטיול הסקוטית, הן אינסופיות ממש. בפעמיים שעברתי שם, הקיירנגורמס השאיר בי חותם עמוק.

הספר של נאן שפרד, פורצת דרך בתחום כתיבת הטבע, בסקוטלנד ואולי בכלל - הוא שיר אהבה לטבע ולכל מה שמרכיב אותו. הוא במיוחד שיר אהבה לקיירנגורמס ונוגע בכל פלאיו בדרך יוצאת דופן. לא לחינם זכתה נאן שפרד בכבוד השמור לגדולי אומה ותמונתה היחודית, המזכירה אינדיאנית משוטטת, ילדת טבע, מתנוססת על שטר של 5 לירות שטרלינג. תעודת כניסה להיכל ייחודי של אנשים שנטועים עמוק בתרבות של ארצם.

כשניגשתי לספר בשפת המקור נתקלתי בקושי עצום לקרוא אותו, אף כי אני דובר אנגלית טובה. זה היה מתסכל. לכן התלהבתי ממש כשגיליתי שהיצירה המפוארת הזאת תורגמה לאחרונה לעברית.

תום דולב, שדווקא אינו טייל קלאסי ואפילו לא היה בסקוטלנד הוא האיש שתירגם את הספר לעברית ומנגיש לנו את הקושי שלו בשפה, שלפחות לי, זורמת יותר. ההיכרות שלו עם הספר עמוקה והדרך בה הוא מתאר ומפרט את הקסם של הספר מרגשת ממש, בשפה שלו ובשקט שהוא מנתח את היצירה ומסביר אותה בצורה צלולה.

זכיתי לשבת עם תום שהתראיין לראשונה על הספר שהעסיק אותו חודשים ארוכים וזמין עכשיו לכולנו. לא, זה לא פודקאסט על ספרות, אולם כל חובב מסעות יכול להתרשם מעומק השיטוט, עוצמת האהבה לשטח הפראי, יכולת ההתבוננות המדוייקת.

לרוב, אנחנו חולפים במסע בשטח במהירות יחסית גבוהה, מספיקים לטעום רגעים קצרים משבילים חדשים שרק הכרנו. "ההר החי" מראה לנו איך ניתן להעמיק בשטח, לא להפסיק להתפעל ולשלב בין המסע החיצוני לזה הפנימי בצורה שרק מחזקת את הקשר שלנו לסביבה הקרובה אלינו. מסע יכול להיות ארוך וממושך גם אל מה שנמצא ממש לידינו, סביבת הבית.

ההר החי - לרכישה באתר ״עברית״

ההר החי - לרכישה באתר הוצאת אסיה