בגיל 85, ורדה רזיאל זקונט מגיעה לשיחה עם איתי סגל עדיין חדה ובהחלט לא פראיירית, אחרי יותר משישה עשורים של טיפול, כתיבה והקשבה לאנשים, היא מדברת על הדרך שבה בעיות של אחרים פחות שונות משלנו ממה שנדמה לנו, ועל השאלות שחוזרות שוב ושוב בכל גיל: מי אני בעולם, את מי אני אוהבת, ומי אוהב אותי.

היא חוזרת להתחלה, לטיפול הפסיכולוגי הראשון שלה בשנות החמישים, לימים שבהם טיפול נחשב משהו מביך ושמור ל״משוגעים״, ולבחירה להפוך את ההקשבה למקצוע ולזהות. ורדה מדברת על היכולת להגיד את עצמה בלי מניפולציה, על כך שמעולם לא ניסתה להיות נחשקת או לרדוף אחרי אהבה, ועל איך דווקא הישירות הזו הפכה אותה לדמות ציבורית כל כך מזוהה.

היא מדברת גם על המורשת הציבורית שלה, על המשפט ״תזרקי אותו״ שהפך לסמל, על הכעס שהיה בה פעם מול הדימוי הזה, ועל ההשלמה המאוחרת עם כך שזו לא קריאה לנטישה אלא קריאה לחיים. בתוך זה היא מדברת גם על זקנה, על הגוף שמשתנה, על פחדים, ועל היכולת למצוא נחמה דווקא בדברים הפשוטים ובין כל אלו עולה גם החלום שעדיין מחכה: ספר חושפני שכתבה ולא העזה לפרסם, מתוך פחד שהוא חשוף מדי. ורדה מספרת למה גם בגיל 85 יש עוד דברים שלא נאמרו, ואיך כל עוד יש שאלה פתוחה, יש חיים.

לפרטים נוספים על הצ'ק אפ של מנורה מבטחים לחצו כאן https://apps.menoramivt.co.il/CheckUp/SignIn.aspx?Mode=2&token=8374-329847-234872-456456&utm_source=all_in&utm_medium=all_in&utm_campaign=all_in

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.